גאס ואן סנט הוא יוצר משונה. נראה כאילו הוא תמיד שרוי במעין קונפליקט פנימי בין שני עולמות קולנועיים, או שהוא בעצם מחליף את עורו כמו זיקית כדי לשרוד. מצד אחד הוא ידוע בדרמות ההוליוודיות המרגשות שלו כגון "מילק" ו"סיפורו של ויל האנטינג" ומצד שני בסרטי ההארט-האוס המינימליסטים שלו (ג'רי, אלפנט). אולי הוא פושט אוהב את שתי העולמות ומחליט לזגזג ביניהם, או שהוא עושה כריסטופר נולאן. כלומר עושה סרט אחד בשביל האולפנים כדי להרוויח וסרט אחד בשביל עצמו והחזון האמנותי שלו.
פרנויד פארק ((Paranoid Park הוא סרט אמריקאי עצמאי שמן הסתם שייך לקולנוע האמנותי-מינימליסטי של גאס ואן סאנט. הוא הצליח לעשות את הכמעט בלתי אפשרי (זה לא יכול להיות בלתי אפשר כי הוא עשה את זה, נכון?), לעשות סרט ריאליסטי, מינימליסטי ומסוגנן. הסיפור עוסק בנער סקייטר (אדם שנוסע על סקייטבורד) בן 16 וחייו. אני נמנע מלהרחיב עוד על העלילה כי במקרה הזה היא משנית. העלילה ריאליסטית ברובה. יש מהלכי עלילה מעניינים ויש סוג של טוויסטים אבל הם לא נובעים מן העלילה עצמה אלא מאיך שגאס ואן סנט משחק איתה.
גאס ואן סנט התעלה על עצמו. הוא פשוט לקח את כל הקולנועיים שעומדים לרשותו, פירק אותם אחד אחד והרכיב אותם לפי צרכיו. השליטה שלו במדיום היא מוחלטת. מה שיוצר את העניין בסרט הוא לא העלילה אלא איך היא מוצגת. למשל, עלילת הסרט היא לא ליניארית ובדיאלוג פשוט בתחילת הסרט מסופר לנו על אירוע מסוים. בהמשך הסרט שתי דמויות נפגשות ואנו כבר יודעים מה עומד לקרות מכיוון שזהו האירוע שעליו סיפורו בדיאלוג הפשוט. במקום לשמוע את כל הדיאלוג מתרחש עוצמת הסאונד (רק של הדיאלוג) נחלשת לחלוטין ואנחנו רואים את כל ההתרחשות רק על פניה של הדמות, תוך כדי שאנו מבינים לבד מה קורה כבר. מדהים.
פרנויד פארק הוא פשוט סרט מהפנט. גם שכביכול לא קורה שום מהלך עלילתי חשוב פשוט אי אפשר להסיט את העיניים מהמסך. הסרט הזה ו"רק אלוהים סולח" (מומלץ) הם באמת שני הסרטים שאני יכול להגיד שהם מהפנטים ובאמת להתכוון לזה.
נגיד לטובתו שהסיפור הפשוט לא מתיימר להיות משהו שהוא לא. סיפור קטן בעצם. אבל זהו גם החיסרון של הסרט, הריאליסטיות של הסרט גם פוגעת בו. אמנם יש בסרט עומק נפשי כלשהו אך לא כמו הוא היה רוצה שהיה בו. לכן החוסר הזה והחוסר העומק עלילתי מונעים הסרט להפוך ליצירה גדולה באמת.
פרנויד פארק, קטן (באמת קטן, רק שעה ועשרים), מהפנט, יפה ומיוחד. סרט קטן שבעצם עוסק בנקודות מבט שונות ופרספקטיבות. אולי חסר לו הניצוץ הקטן שיהפוך אותה ליצירת מופת ואולי הוא לא צריך את הניצוץ הזה, אולי הוא מושלם ככה.
תמצית: קטן יפה ומאוד מיוחד.
לסיום: מומלץ.
GlassBerg 