אוסקר 2014: אז מה היה לנו?

תמונה

זהו, נגמר. קמתי בשלוש בבוקר, ישבתי 4 שעות על הספה עד בוא האור וסוף הטקס, חפרתי קצת בעין הדג כדי לא להשתעמם. בתכלס, היה כיף. אני חושב שבגלל הדחייה של הטקס – ובגלל אולימפיאדת החורף – הבאזז וההתרגשות שכחו מעט ואולי הכל היה טיפה פחות מרגש. בנוסף, זה היה פשוט אחד האוסקרים הכי צפויים וחסרי הפתעות בשנים האחרונות אבל לדעתי לא היה סרט אחד שלקח פרס שלא בצדק.

 

אז 12 שנים של עבדות הוא ה"זוכה הגדול" שלקח את פרס הסרט, השחקנית והתסריט המעובד. בעיניי הזוכה הגדול האמיתי הוא גרביטי שלקח 7 פרסים: במאי, עריכה, צילום, מוזיקה, עריכת סאונד, מיקס סאונד ואפקטים. למעשה, הוא זכה בכל פרס שצפיתי שהוא ייזכה חוץ מעיצוב אומנותי. הקאמבק הגדול של הטקס שייך לגטסבי הגדול של באז לורמן . הסרט ייצא באביב של שנה שעברה וזחל מעט מתחת לרדאר אך הגיע להכנסות של למעלה מ300 מיליון, מכובד.  מאז הוא קצת נשכח אבל עם האוסקר חזר לחיים. קתרין מרטין, אשתו של באז לורמן זכתה בשני אוסקרים על עיצוב אומנותי ועיצוב תלבושות, ביחד יש לה כבר 4 אוסקרים.

 

מועדון הלקוחות של דאלאס גם נתן בראש ועזב את הטקס עם 3 פרסים: עיצוב שיער/איפור, פרס שחקן משנה ללטו ושחקן הראשי למקונוהי. אי אפשר להגיד שלא הגיע להם. לשבור את הקרח (Frozen) המשיך את הטקס במהלך צפוי כשלקח את פרס האנימציה והשיר המקורי הטוב ביותר. הנאום של קריסטן אנדרסון-לופז ורוברט לופז שהלחינו וכתבו את השירים בסרט היה ללא ספק הנאום המצטיין של הערב. בכללי היו הרבה סוגי נאומים שונים בטקס אבל תמיד העדפתי את הזריזים: "תודה לאבא, אימא, כולם וביי" קצר, קולע ובלי חפירות.

 

קטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר הייתה למען האמת קצת משעממת, לא בגלל חוסר במתחרים חזקים אלא בגלל שזה החלק הקטן שבתחרות שגם ממש פונה אלינו. השנה כפי שאתם יודעים בית לחם לא הצליח להיכנס לחמשת המועמדים וכל העניין פחת. את הפרס לקח יפה לנצח של פאולו סורנטינו שעוד לא החלטתי את דעתי עליו, את כל השאר בכל מקרה לא ראיתי.

 

אחרי 3 וחצי שעות (מ3:30 עד 7:00) תם הטקס. אלן דג'נרס הנחתה השנה את הטקס. בסה"כ היא סיפקה את הסחורה והפכה את האוסקר לשכונה (בצורה חיובית) אם כי ההופעה שלה בעיניי הייתה מעט אנמית. ובכל זאת אזכור לה בחיוב את כך שהזמינה פיצה באמצע הטקס וירדה לחלק למתמודדים ואת ההילייט של הטקס, אחד הסלפי הגדולים בתולדות האנושות. דג'נרס ירדה מהבמה, אספה את מיטב כוכבי השנה ונתנה לבראדלי קופר לצלם את כולם בסלפי ששבר את שיאי הטוויטר.

 תמונה

כפי שכבר אמרתי קודם, בעיני גרביטי היה הזוכה הגדול הטקס. הוא לא לקח את פרס הסרט הטוב ביותר אבל תכלס, פרס הסרט הטוב ביותר הוא הפרסים היותר זניחים בטקס. בהרבה מקרים הסרטים שזוכים בו הם לא דווקא הסרטים הכי מודברים ומצליחים אלא יותר סרטי שוליים שמרניים. אני מניח שזה משקף את טעמם של חברי האקדמיה וזה בסדר גמור, אני מכבד את טעמם אבל אלי הפרס הזה הרבה פחות מדבר בדר"כ.

 

 גרביטי לקח את פרס הבמאי לקוארון (מחיאות כפיים נלהבות!) וכמעט את כל שאר הפרסים הטכניים. קוארון יצא מהטקס עם פרס נוסף על עריכה. הרבה אומרים שזה תמוה שדווקא הסרט הכי פחות ערוך השנה זכה באוסקר. אז נכון, בין כל המתמודדים גרביטי היה הכי פחות ערוך אם מחשיבים את "כמות העריכה" לפי כמות השוטים. גרביטי הורכב משוטים ארוכים ורבים אך הגאונות האמיתי הייתה לדעת מתי לסיים כל שוט ארוך ואיפה דווקא סגנון יותר סטנדרטי (שוט מתחלף כל כמה שניות – לא כל כמה דקות) מתאים. העריכה בגרביטי הייתה מלאכת מחשבת אמיתית וגאונית, גם אם היא התבטאה בפחות לחיצות כל כפתור ה"קאט" (אני מניח שיש משהו בסגנון). אדם נוסף ששווה לציין בהקשר של גרביטי הוא עמנואל לובצקי שזכה בפרס הצילום על אחת מעבודות הצילום הטובות של העשור. בלי קשר, לובצקי פשוט צלם מדהים. העבודות שלו ב"הילדים של מחר" וב"עץ החיים" העיפו אותי לגמרי, באמת מגיע לו.

 

קצת מבאס שהעסק נגמר, ועוד יותר מבאס הוא מצב הקולנועים בארץ. אני לא גר באזור מרכזי בארץ אבל גם לא בחור, עיר עם רכבת והכל. ומשום מה הקולנוע הכי קרוב אליי נמצא במרחק של שעה ורבע בנסיעה באוטובוס וברכבת. אפילו לא הספקתי לראות כל הסרטים המועמדים של השנה באוסקר, הגיע הזמן שיהיו קצה יותר בתי קולנוע בארץ ולא רק מגה-פלקסים בתל אביב וחיפה. אבל נעזוב את מירורי ונחזור לעניינו. זאת אכן הייתה אחת השנים היותר חסרות הפתעות ועניין אבל אני לפחות עדיין נהנתי.  בהימורים הצלחתי לקלוע נכון ב17 קטגוריות מתוך 21!!! אולי השנה הייתה יותר קלה משנים אחרות אבל עדיין, זאת השנה הראשונה שאני מנסה לחזות האת האוסקר ולדעתי הלך לי ממש לא רע. זהו לבינתיים, עד האוסקר של שנה הבאה. (אני לא סוג את הבלוג! רק מספיק לכתוב על האוסקר).

 

 

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

"גשם של פלאפל 2" – ביקורת

תמונה

סדרות של סרטים צריכות להיות מתוכננות מראש: כמה סרטים, מה הכיוון, ואפילו שיהיו כבר את התסריטים מוכנים מראש. בעייני כל סרט בסדרה של סרטים צריך לעבוד טוב בתור עצמו אך גם כמכלול של יצירה אחת. כלומר, שיהיו תמות מרכזיות שיופיעו בכל הסרטים, תהליכים שהדמויות עוברות ומטרת על סופית שאליה הגיבור שואף להגיע בכל הסרטים. אני לא אוהב את תרבות ההמשכים של הוליווד, אם יצא סרט טוב אחד אין צורך להרוס אותו בעוד אחד שכמעט תמיד לא משתווה לקודמו.

 באתי לגשם של פלאפל 2 (Cloudy with a Chance of Meatballs 2) עם חששות. הסרט הראשון היה כיפי ועבד כיצירה שלמה, מעט נוסחתית אך מהנה. בגשם של פלאפל 2 אנו חוזרים אל המדען-הלא-יוצלח פלינט לוקווד, שבפעם הקודמת המציא מכונה שהופכת מים למזון. המכונה גרמה לגשם של פלאפל ושל מאכלים ענקיים להכות את העולם ופלינט יצא לעצור את המתקפה. אחרי שהציל את העולם, התנשק עם חברתו, השלים עם אביו, רכש חברים ולמד לקח חשוב לחיים הוא יכול לחזור למסלול חייו הרגיל.

הפעם אנחנו עוקבים אחרי פלינט שמתגורר ביישוב דמוי סן פרנסיסקו ועובד כמדען זוטר בחברה בשם 'ליב'. עם זאת נראה שמשום מה בסרט השני חזרנו כמה שנים אחורה עם הדמויות, בחלק הקודם הן כבר היו בשנות 20 לחייהן וכעת כשפלינט וסאם הוכרזו כבר כזוג רשמי ניתן לצפות שיגורו ביחד או לפחות שפלינט יגור לבד. אז לא, פלינט גר עם אביו בדירת חדר בערך וסאם בדירה ממול, חזרנו לכיתה ג'! יש!

 העלילה מסתבכת כאשר מכונת המזון של פלינט חוזרת לעבוד והופכת את העיירת-אי עליה גר מקודם לג'ונגל טרופי מלא בחיות-אוכל מפחידות ומסוכנות. פלינט וחבריו יוצאים להציל את המצב ומפה זה כבר ספויילרים. כפי שסרטי המשך נוטים לעשות, גשם של פלאפל 2  קצת ממחזר את עצמו, או יותר נכון, את רוב סרטי הילדים. העלילה ברובה נוסחתית למדי ולמען האמת קצת נמאס. אנחנו כבר יודעים שיהיה לו משבר חמור ביותר בו הוא לא יקשיב לחבריו הותיקים וילך אחרי חברו החדש והמגניב ויגלה איזו קונספירציה מופרכת לחלוטין. הוא יבין שאין כמו בבית ושערך החברות/המשפחה/אומץ הוא החשוב ביותר והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. בעצם, אולי אני כבר לא קהל היעד של הסרטים האלו…

 אך עדיין, עם כל המגרעות, מדובר ב90 דקות מוצלחות ומהנות למדי. העלילה אמנם צפויה אך העונג מצוי בפרטים הקטנים. דבר ראשון, העיצוב! העיצוב פשוט מדהים, ג'ונגל המזון נראה מרהיב, כמו עולם חייזרי ומעורר תאבון. באמת, אל תצפו בסרט רעבים. הבדיחות מוצלחות ומשעשעות, אמנם רובן קשורות לאוכל אך הן מגיעות בקצב מצוין ושומרות על העלילה. הדמויות חביבות וחמות וכיף לראות כל אחת מהן גם בנפרד. בסופו של דבר מדובר ב90 דקות מהנות, כיפיות ומעוררת תאבון. רק אל תצפו ליותר.

 אני לא כ"כ בטוח אם הבעיה היא איתי או עם תעשיית סרטי הילדים. מצד אחד לי נמאס כבר מהנוסחתיות המשמימה, לא כל התסריטים צריכים להראות אותו הדבר. נכון שהסרט פונה לילדים שכנראה (ותקנו אותי אם אני טועה) לא שמים לב לחזרתיות של מהלכי העלילה, אך עם זאת, ילדים קטנים לא הולכים לקולנוע לבד (ותקנו אותי אם אני טועה) והסרטים צריכים לפנות ואילו לו בקצת גם לקהל ההורים. נשכח לרגע את הגיגי על סרטי אנימציה ונחזור לנושא שלנו. גשם של פלאפל 2 נותן חוויה כיפית ומסיחת דעת, ולפעמים זה בדיוק מה שצריכים.

ועכשיו, מקבץ פרימיים:

תמונה

 

תמונה

 

תמונה

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

אוסקר 2014: הימורי זוכים

תמונה

מצחיק שהפוסט הראשון שלי בבלוג הוא הימורים לאוסקר, שבדר"כ מסמל את סוף העונה/שנה. אז ברוכים הבאים לבלוג שלי. פה אני אכתוב על קולנוע ובעיקר על מה שבא לי.

זאת השנה הראשונה שלי בתור חזאי אוסקר אבל בכל מקרה נקווה לטוב. בסה"כ לא הלכתי על בחירות נועזות במיוחד אבל גם לא על הרשימה הצפויה. אני בעיקר נאלץ להצטער על כך שלא ראיתי את כל הסרטים המועמדים ואני לא יכול להחליט מה הבחירה האישית שלי. חבל שאין מספיק בתי קולנוע בישראל.
ההימורים:

הסרט הטוב ביותר:
12 שנים של עבדות

הבמאי הטוב ביותר:
אלפונסו קוארון – כח משיכה

השחקן הראשי הטוב יותר:
מתיו מקונוהי – מועדון הלקוחות של דאלאס

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
קייט בלאנשט – יסמין הכחולה

שחקן המשנה הטוב ביותר:
ג'ארד לטו – מועדון הלקוחות של דאלאס

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
לופיטה ניונגו – 12 שנים של עבדות

עד פה הכל דיי צפוי. עדכון: החלטתי לא ללכת נגד האיגודים ולהמר על ניונגו, הסיכוי שלורנס תקבל אוסקר שנה שניה ברציפות בגיל כל כך צעיר נראית לי אבסורדית למדי.

התסריט המקורי הטוב ביותר:
חלום אמריקאי

אני מהמר שהוא ייקבל אותו בתור פרס הניחומים. כנראה שלמזלו הוא לא ישכזר את ההישג של "אומץ אמיתי" מ2010 (10 מועמדויות – אפס זכיות).

התסריט המעובד הטוב ביותר:
12 שנים של עבדות

העריכה הטובה ביותר:
קפטן פיליפס

הבחירה האישית שלי פה הייתה ללכת עם כח משיכה אבל אני לא מהמר נגד הגילדות שנתנו לקפטן פיליפס את פרס העריכה. מצד שני גם לו מגיע אז אני מרוצה.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:
גטסבי הגדול

הצילום הטוב ביותר:
כח משיכה

העיצוב האומנותי הטוב ביותר:
כח משיכה

המוזיקה המקורית הטובה ביותר:
כח משיכה

עריכת הסאונד הטובה ביותר:
כח משיכה

מיקס סאונד הטוב ביותר:
כח משיכה

האפקטים הויזואלים הטובים ביותר:
כח משיכה

אז כן, אני מהמר על ניצחון מוחץ של כח משיכה כמעט בכל הקטגוריות הטכניות. אני נמנע מלתת פרס אחד או שנים ל12 שנים של עבדות רק כי צריך לתת לו בגללשהוא זכה בפרס הסרט.

סרט האנימציה באורך מלא הטוב ביותר:
לשבור את הקרח

השיר המקורי הטוב ביותר:
לעזוב – לשבור את הקרח

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר:
מועדון הלקוחות של דאלאס

הסרט התיעודי באורך מלא הטוב ביותר:
מעשה בהרג

פה באמת לא ראיתי אף אחד מהמועמדים אז אני נאלץ ללכת עם הלך הרוחות. נקווה לטוב.

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה:
איטליה – יפה לנצח

אז אלו ההימורים שלי. לפי שנכנסתי לעסק הזה השנה לא תיארתי לעצמי שזה כ"כ מסובך. כל כך הרבה פרסי גילדות ואיגודי מבקרים ושיקולים של הכנסות ותאימות לאוסקר, אהההה!

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

פוסט ראשון

זה הבלוג החדש שלי…

תמיד רציתי לפתוח בלוג ולא היה לי על מה, עכשיו יש לי! יופיעו פה בעיקר סיקורות או פוסטים על קולנוע, אולי גם ספרות ותיאטרון ואם אני ארצה גם דברים מהחיים, נחיה ונראה.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה