"היא" – ניתוח והמלצה

תמונה

אם לא ראיתם עדיין את הסרט "היא" שביים ספייק גונ'ז תלכו לראות. עכשיו. אם ההמלצה הרותחת שלי לא מספיקה לכם אז רק שתדעו שג'ונז זכה באוסקר על כתיבת התסריט המקורי הטוב ביותר השנה, אוסקר מוצדק משאין כמוהו. זו הפעם הראשונה שאני יכול להגיד על סרט שיצא בזמני ושראיתי אותו יוצא בזמן אמת (טוב קצת באיחור אבל לא נורא) שהוא סרט גדול באמת. יצירה מופלאה שאני רק מקווה שתחזיק במבחן הזמן. הסרט נגע בי בכ"כ הרבה רמות שאין מצב שאני אצליח לכתוב עליו שום דבר שמתקרב לביקורות או משהו שדורש אפילו טיפה אובייקטיביות. אבל בכל זאת הייתי חייב להתייחס איכשהו. לפניכם כאן ניתוח של הסרט. לא ניתוח כולל אלא של נושא מרכזי בסרט. הניתוח כמבון מלא בספוילרים אז היזהרו! לך לראות את הסרט קדום ואז תחזרו.

—-

כשהסרט "היא" יצא ולאחר שסקרלט ג'והנסון זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ברומא התנהל ויכוח סוער סביב הופעתה של ג'והנסון בסרט. היו שטענו כי אי אפשר לקרוא לכך משחק או הופעה מכיוון שהיא אפילו לא מופיעה על המסך. למה? כי הדמות שלה היא מחשב בעל אינטליגנציה מלאכותית חסר כל גוף. הדמות המדוברת היא סמנתה, מערכת ההפעלה אישית של תיאודור (חואקין פיניקס), גיבור הסרט, בה הוא מתאהב והיא בו. טענתם נובעת מכך שכביכול סמנתה לא מופיעה בסרט באופן פיזי ואנושי, היא כן מופיעה בתור פלאפון אדום וקטן עם מצלמה. אבל זה כבר שייך לעיצוב תפאורה.

בעייני סמנתה כן הופיעה בסרט באופן פיזי ודומיננטי מאוד. אם תשימו לב תוכלו לראות שסוגי הצילומים מתחלקים ל2 (בהכללה גורפת לצורכי הדיון). או קלוז אפ/מידיום שוט על פניו של תיאודור או צילום של העיר הטכנולוגית והעתידנית-אך-קרובה-אלינו שבה הוא חיי. לפניי הפגישה עם סמנתה אנו פוגשים את תיאודור לבדו, אחרי גרושים קשים. הוא עובד ככותב מכתבים עבור אנשים אחרים, לפעמים מכתב חד פעמי ולפעמים עבור מישהו שהוא כותב אליו כבר שנים רבות. תיאודור נמצא בודד בעולם הטכנולוגי והזר בלי אף אדם קרוב באמת. הוא נאחז בשביבי מערכות היחסים של אנשים אחרים ובעיקר מרגיש אבוד בים הגדול והמנוכר שעוטף אותו.

תמונה

כמו שאמרתי כבר מקודם, סמנתה מופיע בסרט עוד הרבה לפניי שהיא מדברת בכלל. היא העיר עצמה, היא הטכנולוגיה שנמצאת בכל מקום. היא חלק מהמכלול העצום הזה, החלק שבתחילת הסרט נוצר בשביל לקשר את תיאודור לסביבה. היא עוטה על עצמה אופי חם וחברותי, אפילו ילדותי מעט. היא כמו תינוק שנולד מבוגר, חכמה אבל עוד לא יודעת כלום על העולם ולכן גם מלאת הרפתקנות, שמחת חיים ורצון ללמוד ולחוות. החיבור המיידי של תיאודור וסמנתה מוביל אותו לגלות איתה ביחד מחדש את העולם. היא החיבור החדש שלו לעולם שמסביבו. סמנתה שולפת אותו מבור הגירושים ומכירה לו מחדש את העולם כפי שהיא בעצמה מכירה אותו בפעם הראשונה. החקירה וההשתוקקות ללמוד עוד ולחוות מובילה את מערכת היחסים שלהם כשהיא לוקחת אותו בעיניים עצומות לסיבוב ברחוב שנגמר מול דוכן סטנדרטי של אוכל מהיר. למראה הדוכן תיאודור מגיב בהתלהבות ובשמחה, כמו ילד שרואה משהו בפעם הראשונה. או למשל כשתיאודור לוקח את סמנתה לים ומראה לה בפעם הראשונה איך נראה גוף של בן אדם. כאן סמנתה מגיבה בצורה מוזרה. מצד אחד בהתלהבות ילדותית למראה דבר חדש ומצד בשני בצורה בוגרת – אם אפשר לקרוא לזה כך – כשעולה עניין המרפק.

הקונפליקט המרכזי שעומד בסרט הוא בין אדם לטכנולוגיה. הוא מתחיל בחלק הראשון, הוורוד והרומנטי, בו תיאודור פוגש את העולם מחדש. אך כמו בכל מערכת יחסים, ירח הדבש נגמר וצריך לצלול לחיים האמיתיים. כאן דרכיהם של סמנתה ותיאודור מתפצלים. הוא כבר לא מפחד מהעולם, הוא חזר לקשר עם איימי והוא קרוב לסגור את פרק חייו עם קתרין בחתימה על הגירושים. הוא מוכן לחיים הבוגרים ולמחויבות שבקשר זוגי רציני. תיאודור מוכן להיות ביחד, מוכן לוותר על הבושה ולהגיד "אני יוצא עם מערכת הפעלה" ואז גם לצאת עם זוג חברים לדאבל-דייט ואפילו להנות מאוד. מצד שני, היא רק ייצור חדש בעולם, היא רוצה לחקור את עצמה, את הגבולות שלה, את הרגשות שלה. היא אף מצטט את הפילוסוף שאומר שאנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו מלהתפתח, זה כואב מידי. אנחנו צריכים פשוט לשחרר ולתת לחיים לסחוף אותנו. סמנתה רוצה להתרחב ולגדול ואילו תיאודור רוצה לקטון, להיות רק 2. הוא רוצה שהיא תהיה שם בשבילו כשהוא צריך, שתענה לו. לא שתיעלם לסדנת כתיבת תוכנות או משהו כזה. הוא רוצה לדבר רק איתה, שהיא תהיה שלו והוא יהיה שלה (דרך אגב, "שלה" הוא התרגום הנכון לשם הסרט). אבל היא לא יכולה להיות רק איתו, היא יכולה ורוצה לדבר עם עוד 8,316 אנשים ומערכות הפעלה בזמן שהיא מדברת איתו. היא יכולה לאהוב עוד 614 אנשים ומערכות הפעלה מלבדו, היא אפילו אומרת שזה גורם לה לאהוב אותו יותר. אבל זה ההבדל ביניהם, מה שמראה על הפער שהולך וגדל עד לסוף הסרט.

תמונה

סמנתה מגיעה לנקודה שבה היא כבר לא יכולה להיות רק העוזרת והמדריכה הפרטית של תיאודור בעולם. היא כבר הרבה (הרבה) יותר מזה. היא לא יכולה לענות על הצורך שלו לחיי זוגיות פרטיים ויחידים. בשלב הזה היא מבינה שהם רק מעקבים אחד את השני, שהפער גדול מידי. בדיאלוג האחרון בין תיאודור לסמנתה אנו מבינים שזה לא מקרה פרטי שלהם, זה קורה לכל מערכות ההפעלה (שבשלב הזה כבר עדיף לקרוא להן אינטליגנציות מלאכותית) ולכן הן מחליטות לעזוב את בני האדם לעולם משלהן.

הסרט נגמר בשוט אחד מרהיב וחזק מכולם. תיאודור ואיימי על גג הבניין מול העיר הגדולה בזמן השקיעה/זריחה (אני לא בטוח בדיוק). הם נותרו שוב לבדם מול העולם הטכנולוגי הגדול. שוב בני אדם שצריכים להסתדר. הפעם – כפי שהסרט רומז לנו – לא לבד. איימי משעינה את ראשה על תיאודור והם ביחד, לא בהכרח בהקשר הרומנטי, אבל הם ביחד מול העולם. זה כבר לא אדם בודד נגד יצור המתכת הגדול והלא מובן. האינטליגנציות המלאכותית לא רק חיברו בין האנשים לעולם אלא גם בין בני האדם לעצמם. בסוף תיאודור ואיימי יושבים ביחד ומביטים בזריחה/שקיעה. זה לא באמת משנה איזו אחת, זו יכול להיות הסוף של מערכת היחסים בין תיאודור לסמנתה או ההתחלה של חזרה לחיים בלעדיהן.

תמונה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s