מחשבות אסוציאטיביות בעקבות "לשבור את הקרח"

תמונה

 (Frozen, וזאת הפעם האחרונה שאשתמש בשם הגנרי הזה):

1.

באתי לכתוב ביקורת על פרוזן ולא הצלחתי למצוא טעם. הרי כ"כ חפרו על הסרט בכל מקום, בין עם זה בביקורות או סתם ילדות קטנות שמזמרות את השירים שלו כבר חודשים. במקום ללכת על סגנון הביקורת המסורתי בחרתי ללכת לצד שונה קצת. העליתי על כתב את מחשבותיי האסוציאטיביות לחלוטין בקשר לסרט. חלקן עוסקות בו באופן ישיר וחלקן רק נוגעות בו בקצה המזלג. בכל מקרה אני אבהיר שפרוזן הוא סרט נפלא בעייני. הוא נותן חוויה תמימה וטהורה ששוטפת את התודעה למקום טוב שמחמם את הלב. דיסני עושים את זה בפעם המי-יודע-כמה.

2.

יש משהו שונה בסרטי אנימציה מסרטים רגילים, חוץ מהאנימציה כמובן. הם מסוגלים לתת חוויות התנתקות מלאה, אתה נכנס לתוך הסרט ואתה מסוגל לשכוח לחלוטין מהמציאות, שום דבר גם לא יזכיר לך את חיי היומיום שלך כי הכל נראה שונה, במיוחד אם אלו סרטי אנימציה-חיות. אני מאוד אוהב סרטי אנימציה, אך עם זאת יש לי גם הסתייגות גדולה מהם כפי שהבעתי בביקורת שלי על "גשם של פלאפל 2". עם כל האהבה הגדול בזמן האחרון התחיל להימאס לי קצת  מכל עניין האנימציה. תסריטים שחוקים ושגרתיים חזרו על עצמם עוד ועוד והקשו ליצור את האשליה של ההתנתקות. העיצוב עדיין נשאר יפה בדר"כ אבל כשאתה יודע בדיוק מה יקרה בכל רגע ורגע בסרט עוד לפני שראיתה אותו העניין טיפה מאבד עניין. בנוסף, חששתי שאולי אני כבר פשוט לא קהל היעד המתאים לסרטים אלו. למזלי הגיע פרוזן  (Frozen) והוכיח לי שאפשר אחרת.

3.

העלילה של פרוזן היא עלילה מתחפשת, אפשר להגיד עליה מבחוץ שהיא סטנדרטית: האחות נהיית רעה, הגיבורה יוצאת להצילה, היא מתאהבת בבחור וכו' וכו'. אבל למעשה זאת רק ההתחלה, כל מה שתיארתי קורה ב20 דקות הראשונות של הסרט ובצורה קצת שונה. התסריט של פרוזן באמת מקורי ומעניין, לא הייתי מחשיב אותו לאחד מתסריטי העשור אבל הוא בהחלט משב רוח קפוא ומעניין. העלילה הפשוטה של סרטי האנימציה מתנקזת להתחלה וגם שם היא מקבלת את הזלזול הראוי לה. "אני מאורסת, איזה כיף לי!" אומרת אנה, הגיבורה "באמת? כמה זמן אתם מכירים?" שואל קריסטוף. "נפגשנו היום, זאת הייתה התאהבות אמת ממבט ראשון" "מהההה? את משוגעת? את באמת הולכת להתחתן עם בחור שהרגע פגשת?". זה אולי לא ציטוט של מילה במילה אבל אפשר להבין את הכוונה. נכון שזה לא הסרט הראשון שעושה את ההתייחסויות האלו אבל הן עדיין משעשעות. יש משהו מנחם בשגרתיות של האנימציה, אתה מצפה למשהו והוא ייקרה. אז זה לא, באמת קיוויתי לדעת מה ייקרה בהמשך, אמנם ידעתי (ספוילר מובן מאליו) שהכל יגמר באושר ובעושר (סוף ספוילר מובן מאליו) אבל עדיין בכל הקשור להתפתחויות העלילה הקטנות באמת נוצר אצלי סוג של צפייה אמיתית. אני אוסיף ואשבח שהסרט אפילו הצליח ליצור טוויסט קטן שהפתיע אותי.

תמונה

4.

את הוגו (Hugo) של סקרוסזה לא ראיתי בתלת מימד וחבל. שמעתי שהוא היה מדהים בתלת מימד וראיתי את זה אפילו בדו מימד. כן כן, אם מחפשים את זה אפשר לדמיין איך סרט ייראה בתלת מימד מכיוון שכאשר עושים תלת מימד טוב יש לכך התייחסות בבניית העולם של הסרט שניתן לראות גם בדו מימד. הוגו כמעט נכנס למשבצת של סרטי אנימציה ריאליסטים, בה נמצאים למשל גרביטי ואווטאר. שני אלו עשו שימוש ומדהים בתלת מימד (ואותם כן ראיתי באמת בתלת מימד) מה שגורם לי לתהות למה סרטי אנימציה לא עושים זאת גם. מהביקורות שקראתי (ואני נוטה להאמין לביקורות) התלת מימד של פרוזן לא היה רע אבל גם לא הוסיף. אז אם סרטי אנימציה ריאליסטים הצליחו לעשות שימוש כ"כ מוצלח בתלת מימד למה שסרטי אנימציה פחות ריאליסטים לא ישתוו אליהם. במיוחד בפרוזן שמתרחש ברובו בסביבה מושלגת יש אינסוף אפשרויות להפיק תועלת מן התלת מימד שנמצא שם בכל מקרה. אז למה התלת מימד נמצא בזמן האחרון כמעט בכל מקום? בגלל שכרטיסים לסרט תלת מימד עולים יותר ולכן האולפנים הגדולים הופכים יותר ויותר סרטים לתלת מימד גם אם אין לו שום תועלת בסרט, הכל בשביל להרוויח. תלת מימד הוא כלי קולנועי נהדר שיכול להוסיף המון אם רק משתמשים בו בתבונה.

5.

הדברים שעולים מיד לראש כשאני חושב על פרוזן הם טוהר ותמימות. בכל הסרט יש משהו נורא תמים, הגיבורה בטוחה שהיא חוותה אהבת אמת כנה לנסיך אותו פגשה ממש אחרי יום, היא בטוחה שדיבור קצר עם אחותה יפתור את כל הבעיות, וכמובן – היא שרה. בכל הסרטים של דיסני אחד המאפיין הכי חזק של התמימות הוא השירה. אנה חשה שהכל כה טהור וכנה שאין טעם לבטא את מחשבותיה ורגשותיה במילים אם היא יכולה לשיר. התמימות הטהורה הזאת מסמלת גם את החזרה של דיסני לסרטיהם הלא כ"כ ישנים אך האהובים מכל. כל אותם סרטים שהם לא לגמרי מחזמר אבל עדיין מופיעים בהם שירים. סרטים מאוד תמימים לרוב וחסרי ציניות. פה דווקא משולבת מעט ציניות וגם הרבה עוקץ. זאת בעצם אחת הגדולות של הסרט, היכולת לשלב בין העולם הישן, הטוהר והתמים לבין העולם החדש, המודע, זה שמטיל ספק וחושב המון.

תמונהת

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s